פסיכודרמה, כשמה כן היא, שילוב של עולם המשחק עם הפסיכולוגיה הפנימית של כל אדם ואדם. להבדיל מהסצנות הסטנדרטיות העוקבות אחר טקסט תוצרת התסריטאי, סצנות מונחות – פסיכודרמה מתחקות אחר תסריט החיים האישי שנכתב על ידי המטופל. התיאטרון התרפויטי – חווייתי מתפרס על פני מגוון שיטות הכוללות את שיטת הכפיל, המראה, המציאות המורחבת, חילופי התפקידים, הכיסא הריק, האגו המסייע ועוד רבות אחרות, כשלכל אדם הסצנה הטיפולית המדברת אליו.
פסיכודרמה- סצנה פסיכולוגית
פסיכודרמה היא שיטה פסיכותרפית הוליסטית המתבססת על יצירת תיאטרון טיפולי המפגיש בין המטופלים (אדם בודד או קבוצה) עם תקופות ומצבים שונים בחייהם. אין מדובר בסשן של לימודי משחק שכן המטרה היא לא שיפור יכולות המשחק אלא שימוש בענף כפתח להבעה עצמית. הסצנות המשוחזרות על ידי המטופל כוללות רגעים מכוננים בחייו, מערכות היחסים הנוכחיות או פרי העבר, עניינים לא פתורים וכן גם קונפליקטים, מחשבות ורצונות פנימיים. בעת טיפול פסיכודרמה קבוצתי כל אדם מגלם את התפקידים הנחוצים ל"דרמה הנבחרת" ותוך כדי כך אנשי הקבוצה נחשפים לסיפורים האישיים ומביעים הזדהות, אמון והבנה מעמיקים אחד כלפי השני. המבנה הבסיסי של הטיפול כולל העלאת בעיה הטמונה בעבר והצגת סצנות שנבעו מבעיה זו אך המטופל כלל לא הבחין בזאת קודם לכן. לאחר מכן, מגיע שלב הסקת המסקנות, יישום הפתרון וסיום המפגש בעידוד מחברי הקבוצה.
פסיכודרמה- שיטת הכפיל
אף לימודי תיאטרון לא יכולים ליישם את אמנות החיקוי כפי שעושה האם אחר רצונו של תינוקה. שיטת הכפיל היא שיטת פסיכודרמה ידועה שנולדה מהסקתו של מורנו בדבר שלב ההתפתחות ובניית התפקידים בעולמו של התינוק. אם המתחקה בצורה חיובית אחר רצונות בנה/ בתה למרות הפער הורבלי יוצרת קרקע טובה לצמיחת תחושת העצמי, משמע, התינוק לומד על עצמו דרך אמו המהווה את עולמו הראשוני. על אותו עקרון, כפיל בקבוצת פסיכודרמה הוא אדם מהקבוצה, מהקהל או המטפל עצמו שקלט אמירה בלתי ורבלית של המטופל העומד במרכז הדרמה( פרוטגוניסט). אותו הקלט גורם לכפיל לבטא את תחושותיו הפנימיות של הפרוטגוניסט כדי לסייע בקידומן הלאה, תוך עיבוי והעשרת המסר שלהן.
פסיכודרמה- שיטת המראה
בשנת 77 אדליין סטאר, ממובילות שיטת המראה בטיפול פסיכודרמה, הגתה את התחושה העומדת מאחורי המבט הראשון של האדם בהשתקפותו. לפי דבריה "הרגע בו הילד רואה את בבועתו הנשקפת במראה ומגלה שזוהי דמותו, הוא יכול לגעת בה, לנשק אותה או להכותה." פעולה זו מנציחה את המיתוס של נרקיס המתורגם לכדי טכניקת פעולה במהלכה ה"אני" של המטופל משתקף (מגולם) על ידי האחר. פסיכודרמה משתמשת בטכניקה זו על מנת לאפשר לפרוטגוניסט להביט מהצד על התנהגותו שלו כפי שאחרים רואים אותו ולהסיק מכך מסקנות. השיטה מסייעת לפרוטגוניסט לשלוט בתחושותיו, להתחבר אליהן, לעורר בו תובנות וליישמן.
