ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות שאנו עדים להן בעשורים האחרונים משפיעות עמוקות על חיינו בתחומים רבים ומגוונים. בעוד שחלק מההשפעות חיוביות במובהק, כגון שיפור האבחון והטיפול הרפואי, קיצור משמעותי בזמני נסיעה ותקשורת עולמית מיידית, הרי שישנן גם השלכות שליליות שיש לתת עליהן את הדעת. למשל, עלייה במקרי הפרעות קשב וריכוז המיוחסות לשימוש יתר בטכנולוגיה או פגיעה ביכולות חברתיות בקרב בני הנוער. במאמר זה אבחן את ההשפעות ארוכות הטווח של המהפכה הטכנולוגית על הפסיכולוגיה האנושית, תוך התמקדות בסוגיות הבאות: השפעה על אוריינות דיגיטלית, עיצוב מחדש של דפוסי חשיבה וזיכרון, והאתגר בשימור מיומנויות רגשיות וחברתיות.
צליאק כגורם סיכון למחלות אוטואימוניות נוספות
מחלת הצליאק, כפי שתואר בפסקה הקודמת, היא מחלה אוטואימונית הנגרמת מווסת עצמי הגורם לתגובה חריפה נגד גלוטן. מחקרים חדשים מראים שלצליאק עשוי להיות קשר גם למחלות אוטואימוניות אחרות כגון סוכרת נעורים, טירואידיטיס אוטואימוני (מחלת השיתוק היפנית) ועוד. נראה שקיים בסיס גנטי משותף ביניהן, כאשר וריאציות מסוימות בגנים האחראים לוויסות תפקוד מערכת החיסון עלולות לגרום הן לצליאק והן למחלות נוספות. כמו כן, חולים עם מחלת צליאק הם בסיכון גבוה יותר לפתח מחלות אוטואימוניות נוספות מאוכלוסייה כללית. לכן חשוב לעקוב אחר סימני אזהרה אפשריים ולהפנות לבדיקות מעקב במידת הצורך. הבנת הקשר בין מחלות אלו עשויה לסייע בפיתוח טיפולים יעילים יותר בעתיד.
הבסיס הגנטי המשותף למחלות אוטואימוניות שונות.
כאמור, ישנו קשר גנטי בין מחלת הצליאק לבין מחלות אוטואימוניות נוספות. מחקרים גנטיים חדשים מצאו נקודות דמיון בין וריאנטים גנטיים האחראים על ויסות תפקוד מערכת החיסון במחלות הללו. לדוגמה, וריאציות מסוימות בגן HLA עלולות לגרום הן לצליאק והן לסוכרת נעורים. עם זאת, קיימים גם הבדלים – בעוד שצליאק נגרמת מתגובה חריפה לגלוטן (חלבון בדגנים), הרי שסוכרת היא מחלה הקשורה לויסות רמות הסוכר בדם ואינה קשורה לצריכת מזון כלשהו. לפיכך, הבסיס הגנטי המשותף אינו קובע בהכרח את אופן הופעת המחלה ותסמיניה, אך ייתכן שהוא מסביר מדוע חולים מסוימים נמצאים בסיכון ללקות הן בצליאק והן במחלה אוטואימונית נוספת.
טיפולים אוטואימוניים כטיפול אפשרי לצליאק
ההבנה כי קיים בסיס גנטי משותף בין מחלת הצליאק למחלות אוטואימוניות אחרות, עשויה להוביל לפיתוח טיפולים חדשניים עבור חולי צליאק. כיום, הטיפול היחיד הקיים לצליאק הוא הימנעות מוחלטת מצריכת גלוטן, מהו גלוטן? גלוטן למעשה הוט החלבון שנמצא במוצרים מסוימים כגון חיטה, שעורה ושיפון וגורם לתגובה החריפה אצל חולים אלה. אולם, שימוש בתרופות המעכבות ויסות יתר של מערכת החיסון, כפי שניתנות כטיפול במחלות אוטואימוניות אחרות, עשוי לסייע גם לחולי צליאק. טיפולים אלה יכולים להפחית את הנזק הנגרם לרירית המעי ואולי אף לאפשר צריכה מסוימת של גלוטן. מחקרים קליניים ראשונים בכיוון זה מראים תוצאות מעודדות, אם כי נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשר את יעילותם לטווח ארוך.
לסיכום, המחקר הגנטי העדכני חושף קשר הדוק בין מחלת הצליאק לבין מחלות אוטואימוניות נוספות. נראה שקיים בסיס גנטי משותף המסביר מדוע חלק מהחולים נמצאים בסיכון לפתח מספר מחלות מסוג זה. כמו כן, הממצאים מצביעים על אפשרות שימוש בטיפולים אוטואימוניים קיימים גם עבור חולי צליאק. ייתכן ששילוב של טיפול תרופתי כמו ליריקה לפני השינה, יחד עם הימנעות מצריכת מזונות המכילים גלוטן, יאפשר בעתיד
צריכה של כמות מסוימת של גלוטן בתזונה. עם זאת, נדרש מחקר נרחב יותר כדי לאשש זאת. בכל מקרה, ניכר שההתקדמות בהבנה הגנטית ובטיפולים אוטואימוניים מבשרת עתיד אופטימי יותר עבור חולי צליאק ובני משפחותיהם.
