המטופל שוחרר מבית החולים בטרם חלפו 24 שעות מעת אשפוזו, וזאת חרף העובדה שאובחן כסובל מתעוקת חזה בלתי יציבה – האם בית המשפט יימצא את בית החולים כאחראי לנזקיו בעילה של רשלנות רפואית ?
בסוף חודש יוני 1994, החל דוד, אז בין 56 שנים, לסבול מקשיי נשימה בעת מאמץ ומלחצים בחזה. במהלך השבועיים הבאים, ביקר דוד אצל רופאת המשפחה מספר פעמים, נטל כדורי קורדיל, עבר בדיקות א.ק.ג. ואקו לב, ועוד. מאחר ותחושת הלחץ בחזה החלה להופיע גם בעיתות מנוחה, פנה דוד לרופאת המשפחה, שהפנתה אותו לחדר מיון בבית החולים.
במסגרת תביעת רשלנות רפואית שהגיש טען דוד כי הגיע לבית החולים בשעות הערב, כשהוא סובל מלחץ דם גבוה ומכאבים בחזה. בדיקות שעבר במיון, אבחנו אצלו תעוקה בלתי יציבה, ועל כן הוחלט לאשפזוו במחלקה פנימית ג', ולטפל בו, בין השאר, גם על ידי מתן הפרין למשך 24 שעות. אך בשעות הבוקר המוקדמות של יום המחרת, ערך אחד מרופאי בית החולים ביקור במחלקה, והוא החליט לשחרר את דוד לביתו.
מאחר ודוד המשיך לסבול, הוא פנה כעבור שלושה ימים באופן פרטי לקרדיולוג, שהפנה אותו לעבור צינתור, וציין בפניו כי במידה ותחול הרעה במצבו, יש לאשפזו קודם לכן. ואכן, כעבור שבוע, עבר דוד צנתור, ולאור הממצאים שנתגלו, הוחלט כי עליו לעבור ניתוח מעקפים בהקדם.
אך למרבה הצער, עוד בטרם הספיק לעבור את ניתוח המעקפים, לקה דוד באוטם חריף בשריר הלב, והוא הובהל לטיפול נמרץ. מכאן והלאה, חלה התדרדרות הדרגתית במצבו של דוד, כשהוא סובל מהפרעות קצב חדריות, מאי ספיקת דם מתקדמת ועוד. עד שבשנת 2003 הוא נפטר.
בשם עזבונו של דוד הוגשה תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית כנגד בית החולים, כשבתביעה נטען, ששחרורו מבית החולים, מבלי לברר את מצבו הרפואי לאשורו, ותוך הפעלת שיקול דעת רפואי בלתי סביר, היוו נדבך משמעותי בהתדרדרות שחלה במצבו הרפואי, ושהובילה, בסופו של דבר, למותו.
בית החולים דחה את טענות התביעה, כמו גם כל טענות בדבר רשלנות רפואית בהתנהלות הצוות הרפואי שלו, והוסיף, כי אף אם הייתה רשלנות רפואית כזו או אחרת, לא מתקיים קשר סיבתי בינה לבין מותו המצער של דוד, וממילא אין לחייב את בית החולים במתן פיצויים לעיזבונו.
בית המשפט בחן ומצא, כי רופא בית החולים היה יכול וצריך לדעת, כי שחרורו של דוד לביתו, לאחר שהוא אובחן כסובל מתעוקת חזה בלתי יציבה, טמן בחובו סיכון להתפתחות של אוטם שריר הלב. יותר מכך, עצם השחרור של דוד מבית החולים, בטרם חלפו 24 שעות מעת שאושפז, לא עמדה בהתנהלות הרפואית הסבירה, לא עמדה בסטנדרטים הרפואיים המקובלים, ועלתה כדי רשלנות רפואית.
בכל הנוגע לקשר הסיבתי, קבע בית המשפט, כי מסתבר לומר שלולא רשלנות רפואית מצד הרופא, היו מצליחים למנוע את מימוש הנזקים שנגרמו לדוד.
באשר לשאלת הנזק והפיצויים, קבע בית המשפט, כי על בית החולים לפצות את עזבונו של דוד בגין ראשי נזק רבים, וביניהם: הפסד השתכרות בסך כ-175,000 ₪, הוצאות רפואיות בסך 30,000 ₪, כאב וסבל בסך 300,000 ₪, ועוד.
תא (ת"א) 2071/01
אין לראות באמור ייעוץ משפטי ו/או תחליף לכך.
